הבעיה בפלסטיק אינה הפלסטיק, הבעיה היא אנחנו והשימוש הלא אחראי שסיגלנו לעצמינו. כל שנה מתים מעל מאה אלף בעלי חיים ימיים כתוצאה מבליעה של חלקי פלסטיק או חנק משקיות. האם הפלסטיק זורק את עצמו לים..? אנחנו זורקים אותו לשם. האחריות היא עלינו ולנו יש את הכוח לשנות.
רבים חושבים כי פלסטיק הוא האויב הגדול של הסביבה. הוא מתכלה מאוד לאט ופולט הרבה רעלים בתהליך ייצורו. אך בעולם שלנו, להימנע משימוש בפלסטיק אפשרי בדיוק כמו להימנע מחשיפה לשמש: זה לא הגיוני ולא ישים. אם כן, האם ניתן להשתמש בפלסטיק בצורה חכמה? התשובה היא: כמו בחומרים רבים, כמובן שכן.
בתמונה: הרים של בקבוקי פלסטיק בדרך למיחזור
הרי מהי מהות הקיימות? לאפשר לחומרים שאנו משתמשים בהם חיים ארוכים יותר, לחדש, למחזר, ליצור מוצר אשר מכל בחינה אפשרית יחזיק מעמד שנים ארוכות כשהוא עושה את הנזק המינימלי ביותר לסביבה ועמיד לאורך זמן. חיים ארוכים של חומר יכולים להימדד באיכות המוצר, הקשר הריגשי של הלקוח למוצר, היכולת של החומר להתמחזר ולהתפרק בקלות, ערוצי המיחזור הקיימים לחומרים השונים ממנו מורכב המוצר, החינוך והיכולת לתקן אותו.
ישנן דרכים שונות למדוד קיימות, כולל שיטות מדידה מבוססות מחקרים מעמיקים, אך אני סבורה כי תמצית הקיימות טמונה בסוף חייו של המוצר, ובשאלה לכמה זמן הוא יחזיק מעמד ומה קורה בסוף חייו – האם הוא הופך לפסולת מזהמת המתכלה לאט, האם הוא הופך לדשן המפרה את הקרקע? האם הוא ניתן לשימוש חוזר? מהו תפקידי כמעצבת וכאדם בעולם היום, בין המיקסר של Brother בבית אימי המחזיק מעמד מזה 40 שנה, לבין הסמארטפון החדש שברשותי?
הסרטון הבא מתאר באופן מהנה ומרתק את ההשפעות של כל חלק בתהליך הייצור. The Story of Stuff:
הרעיון של Cradle to Cradle Design (בעברית, עיצוב מעריסה לעריסה) מייצג ומדבר על תכנון המוצר מראש כך שיהיה ניתן למחזר אותו בסוף חייו בשאיפה למאה אחוז חומר שחוזר למעגל הייצור. כך, חומר שבאופן מסורתי (Cradle to Grave = מעריסה לקבר) היה מסיים את חייו במזבלה, חוזר לשימוש נוסף שוב ושוב במעגל הייצור. פלסטיק מסוגים שונים יכול לחזור למעגל הייצור גם 5 פעמים לפני שהחומר "מתעייף". תארו לכם, עולם שבו פלסטיק מחזיק עשרות שנים ולא נזרק לאחר שנתיים. כך לדוגמא, זכה בפרסים הכיסא המעוצב בגישה זו, עשוי מ-36 בקבוקי פלסטיק ממוחזרים ומתמחזר ב 94%.
"All Aeron chair production.. is already 94% recyclable and comprised of up to 64% recycled materials. The seat frame and back contain over 60% recycled content, made from approximately 36 recycled two-liter plastic beverage bottles per chair. Aeron is also assembled with 100% renewable energy and is GREENGUARD certified." (2009, by xhtmlized)
VIDEO: William McDonough presents Cradle to cradle design
כדי לתכנן מראש מוצר שיוכל להיות ממוחזר באחוזים גבוהים בסוף השימוש בו, יש להתרכז בעיקר במחברים יבשים המאפשרים פירוק מהיר, ללא דבקים, וחלקים שיכולים להתנתק בקלות כדי להתמיין לסוגי פלסטיק שונים. עדיף להשתמש בחומרים הניתנים להתכה כדוגמת חומרים תרמופלסטיים (ופחות לגריסה כדוגמת גומי של צמיגים), ולנסות להשפיע על תהליך הייצור כך שיתחשב בכמה שיותר גורמי סביבה וחברה. מתודולוגיה לדוגמא: חמשת הקריטריונים של Cradle to Cradle:
גם הסדים של כסית מעוצבים בגישה ידודותית לסביבה: ניתן להפריד בקלות את הפלסטיק מהבד, אין שימוש בדבקים, ניתן להשתמש בסד מחדש שוב ושוב ולמחזר אותו בסוף חייו (תרמופלסטי). הסד יחזיק מעמד שנים רבות בהתאם לתכונות החומר המצויינות שלו, והוא נעים למגע ולמראה, נתון המעודד את הלקוח להשתמש בו לאורך זמן ולהשתקם תוך כדי.
כאשר משווים פלסטיק לעץ, ההשוואה היא קשה, עץ לא מזיק לסביבה בתהליך הייצור כמו פלסטיק והוא מתמחזר במהירות יחסית, הוא חומר טבעי וחי, אך עץ הוא משאב מתכלה באופן מדאיג ביותר. לכן חובה למחזר עץ, מומלץ להימנע ככל הניתן משימוש בעץ חדש, והבחירה שלי - היא לעצב בפלסטיק. הבעיה של השימוש בעץ היא קריטית, עץ מאפשר לנו לנשום ואנחנו מנצלים הרבה יותר מידי והרבה יותר מהר ממה שאנחנו מצליחים לגדל אותו. לכן, אם אתם רואים עץ שמישהו זרק ברחוב, קחו אותו, שפצו אותו, תנו לו עוד חיים, עץ זה חומר מופלא.
ביפן קיימים עצי דובדבן בני יותר מאלף שנים. פריחת עץ הדובדבן מסמלת בראש ובראשונה את סוף החורף ובוא האביב. באקולוגיה משל עץ הדובדבן מדבר על שאיבת השראה מן הטבע לקיימות בכל אחד מתחומיי החיים.
בתמונה: עץ דובדבן שצילמתי בארמון של בודהה, בסיאול, קוריאה, אפריל 2015
"The cherry tree provides a perfect example of what industry can learn from nature. Everything that falls from the tree has a purpose, helping to rejuvenate new life. Nothing is wasted. Waste equals food, whether that is for insects, animals or humans..."
"Consider the cherry tree: thousands of blossoms create fruit for birds, humans, and other animals, in order that one pit might eventually fall onto the ground, take root, and grow.The tree makes copious blossoms and fruit without depleting its environment. Once they fall on the ground, their materials decompose and break down into nutrients that nourish microorganisms, insects, plants, animals, and soil. Although the tree actually makes more of its ‘products’ than it needs for its own success in an ecosystem, this abundance has evolved, to serve rich and varied purposes. In fact, the tree’s fecundity nourishes just about everything around it.”
Braungart and McDonough, W., Cradle to Cradle: Re-Making the Way We Make Things (Vintage, 2009)
הבעיה בפלסטיק אינה הפלסטיק, הבעיה היא אנחנו והשימוש הלא אחראי שסיגלנו לעצמינו. כל שנה מתים מעל מאה אלף בעלי חיים ימיים כתוצאה מבליעה של חלקי פלסטיק או חנק משקיות. האם הפלסטיק זורק את עצמו לים..? אנחנו זורקים אותו לשם. האחריות היא עלינו ולנו יש את הכוח לשנות ולתקן, לא הכל – אך חלק משמעותי. הפסולת הבעייתית יותר היא הפסולת הביתית, רוב אוכלוסיית העולם אורזת את הזבל ללא הפרדה. בישראל, פסולת פלסטיק מהווה 46% מנפח הפסולת בפח האשפה. אני מחכה ליום שבו גם בישראל יהיו ערוצי מיחזור טובים כמו במדינות אחרות, אנחנו דיי מפגרים מאחור ביחס למדינות המפותחות.
בתמונה: הרי פסולת משקיות פלסטיק
מידי חודש נצרכות בישראל כ -430 מיליון שקיות ברשתות השיווק, כ-2 שקיות ליום לאדם. עצרו וחשבו על המספר הזה לרגע. מה אתם יכולים לעשות בנידון? שקיות הפלסטיק מחולקות באופן גורף לשני סוגים: השקיות העבות המשווקות על פי רוב לאריזת מוצרים איכותיים בחנויות מותגים ובגדים ובעלות עמידות נמוכה (low density), והשקיות הדקות והקלות (המיוצרות מפלסטיק, ולא מניילון - טעות נפוצה) המשווקות בכל רשתות השיווק, החנויות והשווקים לצורך אריזת מוצרים הן השקיות החזקות יותר (high density). השקיות מהוות 28% מנפח הפסולת הביתית. בדרכי הטיפול בפסולת השקיות היום, הן מזהמות שטחים פתוחים ובמיוחד במדינות עולם שלישי (אנחנו זורקים אליהם את הפסולת שלנו), התמונה למעלה היא מראה שכיח. הן לא מתפרקות במשך מאות שנים ומיוצרות מנפט שהוא גם משאב מתכלה באופן חריג. לפי המאמר הבא, ב-2030 הולך להיות משבר דלק עולמי:
"FUEL AND ENERGY - In 2030, sustainable energy sourcing will become an increasingly major issue. Energy to power machinery, both on the farm and in the storage and processing facilities, together with the direct use of fuel in field mechanisation and produce transportation."
from: Global Food: Waste Not, Want Not, Published January 2013. Institution of mechanical engineers.
מה ניתן לעשות? פשוט לנסות להשתמש כמה שפחות, לקפל תיק בד ולהכניס לתוך התיק.
באירלנד כבר הוכיחו שזה אפשרי כשהכסף מדבר:
אירלנד הובילה חקיקה שנועדה ליישם באופן הגורף ביותר את מס השקיות. כל צרכן משלם $0.15 על כל שקית. מאז החלת החוק ירדה צריכת השקיות באירלנד ב 90% ונאספו כ-9.6 מיליון דולר לקרן מיוחדת המשמשת לתיקון מפגעי השקיות.
אך לא רק למדינות יש את הכוח לשנות ולחדש. השימוש בחדש בשקיות יכול להיות יצירתי ומרענן. לדוגמא, הנעליים בתמונה ליד עשויות משקיות. יש תיקים משקיות, ארנקים, ריפוד של כיסאות ועוד עולם שלם מפתיע ומסקרן.
מרבית פסולת הגומי בעולם מורכבת מצמיגים משומשים. כמות פסולת הצמיגים המושלכת במדינת ישראל מדי שנה הנה 41,000 טון וכמות זו הולכת וגדלה עם הגידול בכמות כלי הרכב בישראל. פסולת הצמיגים מהווה בעיה סביבתית בעיקר בשל נפחם הרב ורגישותם לדליקות. אורך חייו של הגומי, ממנו עשוי רוב הצמיג יכול להגיע למאות ואלפי שנים. צמיגים מזהמים את הקרקע ובשילוב עם פסולת נוספת יכולים לחלחל לאדמה ולזהם מים תהום.
אז תראו מה אפשר לעשות: ניתן לחדש צמיגים ולעשות בהם שימוש חוזר, ניתן למחזר את הגומי שבצמיג לתשתיות ולמוצרים העשויים גומי, ניתן להשתמש בצמיגים כחומר בערה לצורך הפקת אנרגיה במפעלי מלט או מפעלים אחרים (טון צמיגים שווה אנרגטית ל 0.7 טון דלק) וניתן להיות יצירתיים עם אילתורים קלים או מוצרים של ממש כמו בתמונה ליד.
כדאי כי שימוש מחדש בחומר יתוכנן בזהירות ומחשבה רבה. אפשר לעשות לחומר downgrading, כלומר ליצור ממנו משהו שנראה ומתפקד פחות טוב מהמצב הקיים שלו, את זה כולנו יודעים לעשות:) לעומת זאת, ניתן לעשות לחומר upgrading, כלומר לשדרג את מצב החומר למוצר חדש לגמרי. בד"כ הדבר כרוך בהחזרת חומר הגלם למצבו הגולמי, כמו בדוגמא שכאן: התכת שאריות פלסטיק מסוג פוליפרופילן לחבל ושזירה של כיסא, כולל ההתכה של המושב.
כיום יש אפשרות למחזר חומרים רבים ולמזער את הנזק והפגיעה בטבע. ידעתם כי זכוכית ממוחזרת צורכת רבע מכמות האנרגיה הנדרשת להפקתה? פחיות שתיה מתמחזרות ב 96%, פקקי שעם הופכים לתחתיות ובובות ואנשים אוספים עצים מהרחוב כדי לבנות מהם ספסלים וגדרות (מודה באשמה).
המעצבים הגדולים ביותר מתעסקים היום עם מיחזור וקיימות. בארץ לדוגמא פועל המעצב ירון אליאסי (שזכיתי והיה גם המרצה של לטכנולוגיות סביבה), ירון מתעסק כבר שנים עם מיחזור פלסטיק ועיצוב ברמה מטורפת של מוצרים חדשים: http://www.haaretz.co.il/gallery/design/1.1908399
המעצב ארז מולאי עיצב את הפח עם ניירות המגזין המגולגלים שהיה הצלחה מסחררת והיווה דוגמא למוצר שהוא גם חברתי וגם סביבתי, אשר יוצר על ידי חניכים במפעל עבודה שיקומי: http://www.angela.co.il/magazine-rolls/
גם אתם תוכלו למחזר, לחדש ולהמציא אם רק תרצו.
פלסטיק אינו האויב. האויב הוא זה הזורק שקיות לים, זבל על הקרקע, הוא זה המשתמש בחומרים בצורה בלתי אחראית ומבוקרת, ולעיתים קרובות האויב נמצא בכל אחד מאיתנו. אך יחד עם האויב נמצא גם ההגיון, ההבנה שמעבר לכל התייפייפות נפש, הטבע חזק מאיתנו וכל מה שנעשה לו הוא יעשה לנו בחזרה. בכל חומר שאנחנו משתמשים ניתן להשתמש בצורה חכמה יותר, בבית, בטבע או במשרד, ולהתהלך על כדור הארץ כבני אדם החיים עם הטבע – לא בניצול, אלא בהרמוניה.
ולסיכום, קחו לעצמכם שעה לצפייה בסרט הבא, אם לא הכרתם, הוא הולך להאיר את עיניכם. Addicted to Plastic: