בעיניים פקוחות ולב נקי

'התחושה הלא נוחה שאתה רואה אדם עם מוגבלות היא לא רק עצב או רחמים. היא מכילה גם חוסר אונים, חוסר ידע והבנה וגם דעות קדומות שאין בהן הגיון. ואם אתה תבין שהרבה מזה נמצא אצלך בראש, זה יעזור לך לראות דברים באנשים מסביבך שלא ראית קודם.'

היום ישבתי מול חבר בבית קפה, דיברנו על העבודה שלי בעיצוב אביזרי עזר והוא אמר לי 'זה מדהים שאת מסוגלת לעבוד עם אנשים כאלה, אני לא יכול לראות את הדברים האלו.' והוא כמובן התכוון למחמאה. אבל לי דיי קשה וממש נמאס לשמוע את המשפט 'אני לא יכול לראות את הדברים האלו', או 'אנשים כאלו', ואם לא הייתי יושבת מול אחד האנשים המתוקים שפגשתי כנראה שהייתי קובעת את זה במוחי כמקרה אבוד ולא מנסה בכלל, אבל איתו היה לי חשוב. ואז נפתחה השיחה שלפנינו.

'ראשית כל' אמרתי לו, 'כל הלך המחשבה שגדלנו עליו מלמד אותנו כמה הנחות שאין בהן באמת הגיון. ההנחה הראשונה היא שיש אנשים עם מוגבלויות ויש אנשים בלי מוגבלויות, וזו הטעות הכי גדולה בעיני. זה מחלק אותנו ל-אנחנו ו-הם, אנשים עם או בלי מוגבלות, ואין דבר כזה, יש רק אנשים.'

'מה זאת אומרת?' הוא ענה לי, 'לך יש מוגבלות?' 'כן,' עניתי, וסיפרתי לו 2 פרטים עלי שאינם מושלמים ולא רואים, בינהם פלטפוס. 'יש כזה דבר בן אדם מושלם? רק אנשים מושלמים אתה יכול לראות? אין דבר כזה, וגם אם יש, הוא היוצא דופן. כל אחד מאיתנו יכול להיפצע, יכול לקרות לו משהו, וזה חלק מהחיים, לפעמים נפצעים ולפעמים זה קשה, אז מה? זה הופך אותך למשהו אחר? אתה נשאר אותו בן אדם.'

'את רוצה להגיד לי שבן אדם עם רגל קטועה ואדם עם פלטפוס זו אותה המוגבלות?' אמר לי. 'לא יודעת' עניתי, 'אבל אם יושבים מולך חמישה גברים עם מכנסיים ארוכות ולאחד מהם יש פרוטזה שאתה לא רואה, מי המסכן? את מי אתה לא יכול לראות? אתה מבין שהמוגבלות היא רק לפי מה שאתה רואה, זה מה שיש לך בראש, זה לא מה שהאדם עם המוגבלות חווה. הכל אצלך בראש.' הסתכלתי עליו וראיתי את אחד הדברים הכי יפים שאפשר לראות אצל בן אדם. ראיתי את המחשבה שלו משתנית. אבל גם את רומא לא בנו ביום אחד.

'תראי למשל,' הוא צוחק, 'יש לך על המחשב את התמונה עם הרקדנית עם הפרוטזות, ואת אומרת לי "תראה איזו תמונה יפה, איך אני אוהבת את התמונה הזו" ואני מסתכל ואני קולט בחורה עם רגליים קטועות ואני לא יכול להסתכל על זה, וזה בשומר מסך שלך!' 'כי אני לא רואה רגליים קטועות' אמרתי לו, 'אני רואה בחורה בבגד בלט עם שתי פרוטזות קלות ומאוד חזקות, שצריכות לשאת בעומס של קפיצות וגמישות, והן בקושי שוקלות משהו, כי זה קרבון שהוא חומר מדליק ממש. וגם הפרוטזות ממש יפות. והבחורה, היא נחה אחרי אימון, זה יפה נורא בעיני.'

'אנחנו גדלים לחשוב שמוגבלות היא דבר זר, אחר, משהו לא מובן, לא מוכר, אולי מדבק אפילו, זה הכל שטויות ואמונות טפלות. אני מודה שגם לי לקח זמן להתנתק מכל המחשבות האלו, הבנתי שמה שאני עושה מקרב אלי ברכה אם כבר, בטח שלא קללה.'

'אבל תראי, למשל, ישבנו עם חברים,' הוא מספר לי, 'והגיע חבר עם רגל קטועה, בחור צעיר מגניב כזה, אבל עם רגל קטועה, ומה זה התבאסתי בשבילו, ואחר כך שהוא הלך אמרנו שזה היה קשה.' 'למה זה היה קשה?!' קצת התעצבנתי, אני מודה. 'הדבר האחרון שהוא רוצה ממך זה את הרחמים שלך. הוא לא חי בעולם של רחמים עצמיים, הוא יכול להצליח ולהתפתח ולהתקדם בחיים כמו כל אחד אחר. יש שפע דוגמאות טובות של אנשים שחיים עם מוגבלות ומאוד הצליחו בחיים. הם פשוט לא נותנים למוגבלות להגדיר אותם ולנהל אותם. הם חיים רגיל.'

'אני מתכוון שצריך חוסן נפשי לעשות את מה שאת עושה, לא כולם יכולים להתמודד עם זה.' 'תודה' אמרתי לו, 'באמת צריך חוסן נפשי לפעמים, אבל תחשוב רגע מה קשה לך?' 'זה מעציב אותי' הוא אמר. 'למה?' הקשיתי עליו. 'מה מעציב אותך?' 'זה כמו שאני אראה מישהו ישן ברחוב בקור ובגשם וזה יעציב אותי' הוא אמר. 'ואם תוכל לתת לאדם הזה מחסה, זה עדיין יעציב אותך?' עניתי. 'זה הרבה יותר טוב, זה יעציב אותי שהוא הגיע לשם אבל פחות.' 'קודם כל, זה בסדר שזה מעציב אותך, מותר לך להיות עצוב לפעמים. אבל הנקודה שלי היא שאתה מרגיש חסר אונים, וכשיש לך מה לעשות אתה יודע איך להתמודד עם זה. כלומר, כשאני נפגשת עם אדם עם מוגבלות יש לי הרבה מה לעשות בשבילו, זה כבר נהיה עיניין מקצועי. כמובן שיש אמפתיה וחברות, ואם נדרשת עזרה כלשהי הרוב גם יודעים פשוט לבקש, אבל אני לא חסרת אונים מול זה, ואני לא מרחמת עליו, להיפך, אני מחפשת לראות מה הרצונות שלו.'

'התחושה הלא נוחה שאתה רואה אדם עם מוגבלות היא לא רק עצב או רחמים. היא מכילה גם חוסר אונים, חוסר ידע והבנה וגם דעות קדומות שאין בהן הגיון. ואם אתה תבין שהרבה מזה נמצא אצלך בראש, זה יעזור לך לראות דברים באנשים מסביבך שלא ראית קודם. ואם חס וחלילה תיפצע, תדע שלא נגמר העולם.' 'ואתה יודע' הוספתי, 'בערך חצי מהאנשים מעל גיל 65 חיים עם מוגבלות כלשהי. הרבה מאיתנו נגיע לשם יום אחד, אין מה להתבייש בזה.' ראיתי שהמחשבה הזו מכבידה עליו, אז לקחתי את השיחה למקום שבאמת משמח אותי.

'אתה יודע, יש שני דברים ממש מרגשים שאני חושבת שיקרו בשנים הבאות בעולם, אחד בתפיסה של אנשים עם מוגבלויות והשני אצל אנשים בעולם המתפתח. הראשון - התפיסה של פציעה או מוגבלות כדבר שלא צריך להתבייש בו, זה משהו שאני כבר מכניסה למוצרים של כסית. הסדים שלנו סקסיים, הם שקופים. לא מחביאים שום דבר.'

'אני מסתובבת במיטאפים של סטארטאפים ורואה את החידושים בתחום הרפואה ואני רואה לאן העולם הולך, כל הטכנולוגיה הלבישה, הרובוטיקה, הפיתוחים הכי מדהימים, ואיפה הכל התחיל? כמה שנים כבר קיימות ידיים ביוניות לאנשים עם קטיעות בידיים? אנחנו בפתח של מהפיכה. בזמן שהיום מתייחסים לאנשים עם מוגבלויות כקהל יעד סוג ב', אנחנו מתקרבים למהפך והם הולכים להיות בפסגה, כי כל צורך יומיומי אמיתי יעבור דרכם. המוצרים האלו הולכים לעשות קפיצה ולהיות חלק מהגוף של כולם. זה משוגע. אתה יודע איזה מרגש זה? אתה מבין כשאני מסתכלת על הבחורה עם הפרוטזות המדהימות שיש לי על שומר המסך, אתה מבין מה אני רואה?'

'הדבר השני שאני חושבת שיקרה זה בגלל הטלפונים החכמים. בעשר שנים האחרונות התפרשו רשתות תקשורת בהודו ואפריקה, ולהרבה אנשים שלא היה אפילו טלפון קווי פתאום יש טלפון חכם. זה מאפשר להם גישה למידע אבל זה גם מאפשר למערב גישה אליהם. אנשים שעד עכשיו לא התייחסו אליהם כקהל צרכני – פתאום יש תקשורת. ואם אני הסתובבתי באפריקה במחקר השטח שלי והבנתי את הפוטנציאל הכלכלי האדיר שיש שם, אז עוד הרבה אנשים הולכים להבין את זה בקרוב. לא צריך להיות גאון בשביל להבין שהמצב הזה הולך להשתנות ובגדול. זה הולך להשפיע על חיים של מילארדי אנשים בעולם באופן דרסטי. תחשוב לרגע על כל הפתרונות שיגיעו להמוני אנשים וישפרו להם את החיים, את הכלכלה, הנגישות לבריאות, חשמל, שימור מזון ומים נקיים, הגישה לידע. זה מרגש.'