איך מתמודדים עם אורח חיים חדש? מוגבלויות יכולות להיגרם כתוצאה מטראומות פיזיות או מחלות, והן יכולות לקרות בכל גיל ולכל אחד. מפחיד, מבהיל – זה נכון מאוד. אך חשוב לזכור שהבהלה לא עוזרת לנו, ורק כאשר נגיע לקבלה, סבלנות ואהבה לעצמינו – נוכל למצוא את הפתרונות שיהפכו את החיים שלנו לנעימים ונוחים יותר.
לפני שבוע התקשר אלי אדם שעבר תאונה לאחרונה. הוא היה אובד עצות. הקשבתי לדבריו בזהירות, למגבלות הרבות שהוא נתקל בהן, לכך שהוא גילה שסביבתו אינו מותאמת לו יותר, וההתמודדות שלו עם איך שהוא נתפס בעיני החברה. כמו שלימדה אותי המאמנת המדהימה שלי איילת, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להתבונן פנימה ולמצוא את הפתרונות שם.
העצה הראשונה שלי אליו הייתה להבין שלמרות שההיסטריה היא מוצדקת, היא לא משרתת אותו. הפחד והבהלה משתקים, מסחררים, ובשלב הזה לא פותרים שום דבר, הם עומדים בינינו לבין המחשבה הצלולה והם הדבר הראשון שיש לנסות לנטרל.
הדבר השני הוא הגישה – יצירתיות ושיתוף. נתחיל מהשיתוף - אם לא תבקשו עזרה סביר להניח שלא תקבלו אותה, או שלא תקבלו את מה שאתם צריכים. צריך להגדיר מה אני רוצה, לשתף, ולהבין שאדם עם מוגבלות הוא אדם ככל אדם, והמוגבלות לא עושה אותו פחות או יותר ממה שהיה קודם. בנוסף, להכיר בכך שאתם חלק ממספר קהילות של אנשים המתמודדים עם אותם מוגבלות, נדירה ככל שתהיה, התסמינים תמיד חוזרים על עצמם. אנשים בקהילה הם תמיכה חזקה ועוצמתית, מלאת ידע והשראה.
היצירתיות היא דרך חיים. אם אדם לא מסוגל לאחוז מזלג, אין הדבר אומר שהוא לא יוכל לאחוז מזלג יותר למשך ימי חייו. עדיף לשאול איך אחזיק את המזלג, מאשר האם אחזיק את המזלג.
בנוסף לכך, בכל פעולה יש מספק מרכיבים, כמו למשל ישיבה מול מחשב: לעיתים מספיק לשנות את גובה המסך את להוסיף הגבהה לרגליים כדי להפחית כאבים ולהגביר ריכוז. זה נקרא ארגונומיה. לא כל פיתרון כרוך בהוצאה של מאות ואלפי שקלים, אם רק תהיה לכם סבלנות.
נכון, להתגבר על מוגבלות זה אתגר קשה, וההתמודדות עם הרגשות שמציפים אותנו לפעמים נראית בלתי אפשרית, אך כשאנחנו מוותרים על ההתמסרות לפחדים ומאפשרים לעצמינו לנסות, אנו מוצאים בעצמינו תעצומות נפש שלא היינו מוצאים קודם לכן. אנחנו נאלצים להודות בכך שאנו חזקים יותר ממה שדמיינו, שאין טעם להתרכז בחסרונות, ושהחיים ממשיכים וטומנים עוד הרבה דברים טובים ונפלאים בשבילינו.
אז מה עושים בשלב ראשון כדי שנוכל להמשיך את חיינו במנוחה? שאלתי את שושי, המנהלת הראשית במילבת, והיא ענתה:
מדובר במידע על התארגנות עם ציוד ומרחב. בשלב ראשוני – בעזרת ציוד מושאל או רכישה מכוונת למצב זמני. בשלב השני – אילתורים. נדרש ידע על ההיצע של הפתרונות – למול הפרוצדורה שמעורבת בהחזרים כספיים.
התחומים הם:
תפקוד בסיסי ועל בסיסי, לימודים עבודה ופנאי, וכמובן – הגשמת חלומות, חזרה למה שאפשר היה לעשות בעבר – במידת האפשר, ושינויים שמתבקשים.
בנוסף – פנייה לעיסוקים חדשים – והתאמות רלוונטיות בהתאם.
מילבת מציעה אתר בשם עזרים ובו אביזרי עזר שונים ומגוונים: http://www.azarim.org.il/hebrew/Pages/default.aspx
גם סטודיו כסית מציע פתרונות שונים ומגוונים: CassitStudio.com
וחשוב מכך, סטודיו כסית נותן ייעוץ לאביזרים ואילתורים קיימים, ויכול לפתור גם אתגרים שאין להם פיתרון בשוק, או במקרה והפיתרון אינו הולם. אנחנו אומרים בסטודיו: בוא עם הבעיה – לא עם הפיתרון, ומשתדלים לעזור לכל אדם בכל בעיה – בין אם בקישור, הפניה, ייעוץ, בעיצוב אישי ועד להקמת צוות ייעודי לפרויקט.
בכתבות האחרונות תוכלו למצוא דוגמאות לכך: סדים שאיפשרו לבחור לחזור לנגן בגיטרה, משטח בישול שאיפשר לבחורה לקויית ראייה המשתמשת ביד אחת לחזור לבשל, כפפה לאחיזה טובה יותר במחבט טניס:
בנוסף הסטודיו מעצב אביזרי עזר התומכים בידיים וברגליים, ופתרונות לבעיות שונות ומגוונות.
אני חייבת להודות שיש נושאים שלא חשבתי שאגע בהם, וזה חלק מההנאה – לא תמיד לדעת לאן אתה הולך. למשל, שער בטיחות למטבח לילד עם אוטיזם שלא שולט על כוחו הפיזי הגדול, והיה צריך שער בטיחות למטבח – שיהיה חזק במיוחד:
יש אין ספור דוגמאות לפתרונות פשוטים. לעיתים צריך להוסיף עיבוי לידית לאחיזה טובה, משקל לכף לנטרל רעד, לעיתים הפיתרון כרוך באיזון תרופתי או תוספת ויטמינים, לעיתים פשוט נדרשת תמיכה קלה או חיזוק נוסף. אומר זאת שוב: כדי שיהיה לכם נעים ונוח, אתם צריכים יצירתיות, שיתוף והרבה סבלנות.
הנכות לא מגדירה אתכם, האמונה שלכם בעצמכם – כן.