ניסיתי לחשוב איך לנסח במילים שמחות מושגים עמוקים כמו "אחווה הדדית" ו"אחריות חברתית", אך הדאגה שאני חשה לאחיי ואחיותיי בכל העולם אינה באה מתחושה מכבידה של מחוייבות, אלא מתוך אהבה ותחושת שייכות, כמו שאוהבים משפחה.
תמיד נשאתי את דגל הצדק החברתי, אך איני נושאת אותו איתי לאפריקה. איני הולכת רק כי צריך, אני הולכת כי שם חסר. זה נכון מכל הבחינות: עסקית, חברתית, אישית. מבחינה עסקית יותר הגיוני להיכנס לשוק שאינו רווי, מבחינה חברתית אני רואה את בני האדם כמשפחה אחת גדולה ויש לדאוג לחסרי האמצעים קודם כל, ומבחינה אישית, בזמן שכולם הולכים לכיוון אחד אני תמיד אלך בדיוק לכיוון השני. נולדתי כזו: מוקסמת מהלא נודע, מהאתגר, מהחדשנות.
לפני כשנה וחצי הצטרפתי לתוכנית שהקימה ד"ר עליזה ענבל מעוררת ההשראה, תוכנית הנקראת Pears Challenge. מטרת התוכנית הייתה ליצור קשרים בין ישראל ומדינות עולם שלישי, לעודד יזמים בסטארטאפ ניישן לכוון את המיזמים שלהם לרוב אוכלוסיית העולם ובייחוד לאיפה ולמה שהכי חסר. הדגש בתוכנית היה על אפריקה, ולמרות שהעיקר היה בנושאי חקלאות הם נתנו מקום גם להתמחות שלי - מוצרים רפואיים ושיקומיים. הדבר הכי חשוב שלמדתי בתוכנית היה שאנשים הם אנשים לא משנה היכן הם גרים. למדתי שאני יכולה להתאים את מה שכבר עיצבתי בסטודיו כסית לשוק הקנייתי, מפני שהמוגבלויות הן אותן מוגבלויות וגוף האדם הוא אותו הגוף בכל מקום בעולם. כמובן שיש סממנים של גובה, מבנה כללי, השפעות של חיים בארצות חמות או קרות, אך מבחינת איך שהגוף מגיב לתאונות ומחלות הגורמות למוגבלויות, ואביזרי העזר המתאימים להם – אין שוני.
בסקר שערך אירגון הבריאות העולמי ב2014, הסקר הראשון העולמי על אנשים עם מוגבלויות בסדר גודל כזה, נמצא הנתון המסכם כי במדינות בהן ההכנסה נמוכה, 52% מהאנשים עם המוגבלויות בעולם לא מקבלים את הטיפול הרפואי שהם צריכים.
“Affordability of health services and transportation are two main reasons why 51-53% of people with disabilities do not receive needed health care in low-income countries” (WHO report, 2014)
כשביקרתי בקניה לפני שנה בדיוק, ירדתי לאזורים הכפריים ודיברתי עם מרפאים שם. התמונה הייתה אחידה: החברות הגדולות המספקות מוצרי אורטפדיה לפלג גוף עליון לא נמצאות שם, אין פתרונות בהישג יד. יש מוצרים בערים הגדולות, אך המגוון הוא בסיסי ביותר. כשמטיילים בעיר הבירה, ניירובי, עיר מפותחת שהיא בירת העסקים של מזרח ומרכז אפריקה, קשה להבין את זה. אבל בעיר לא נמצאים מרבית האנשים עם המוגבלויות. למעשה כ- 80% מהם חיים בכפר.
הסיבות העיקריות למוגבלויות בקניה הן הרבה מעבר למחלות כמו פוליו ומלריה. מוגבלות כמו שיתוק מוחין אצל ילדים, נהייתה נפוצה עקב חוסר מעקב וטיפול סביב תקופת הלידה – מוגבלות שניתן למנוע עלידי העלאת מודעות. הרבה עובדי פס ייצור שוברים את האצבעות כתוצאה ממחסור באמצעי מיגון, ויש תאונות דרכים רבות עקב מחסור גדול בתאורת לילה בכבישים. כחלק מפעילות היומיומית, אפריקאים הולכים מרחקים ארוכים ברגל כדי להביא מים לביתם, ובדרך חזרה כאשר מחשיך הם חשופים לתאונות דרכים. פגיעות בעמוד שדרה ובראש הנגרמות בתאונות דרכים ותאונות עבודה, הן בראש רשימת הסיבות למוגבלות וצורך בטיפול ובאביזרי עזר.
אחד הפתרונות שאני מתכוונת להביא לאזורים הכפריים הם אביזרי תמיכה אורטופדיים לגפיים, דרך חברה אחות שקראתי לה כסית אורטופדיקס. אך יש עוד כל כך הרבה חוסר. בתור חובשת בדימוס קשה לי במיוחד כשאני מגלה שהסיבה העיקרית לתמותה היא מחסור ברפואת חירום. אתגר מרכזי נוסף, מעבר להדרה ודעות קדומות שמביאות להסתרה והתעללות באנשים וילדים עם מוגבלויות, הוא שרוב האנשים עם המוגבלויות בכלל לא מאובחנים. ואיבחון, כידוע, הוא התחלה של כל טיפול.
אז במקום להמשיך למלא אתכם בנתונים, בואו נראה מה ניתן לעשות. ביל ומלינדה גייטס, אשר תורמים סכומים אדירים כל שנה בתחום הבריאות למדינות מתפתחות, צפו במכתב השנתי שלהם כי ב-15 שנים הקרובות, החיים של אנשים במדינות מתפתחות ישתפרו כמו שלא השתפרו באף זמן אחר בהיסטוריה, תודות לפריצות דרך בתחומי הבריאות, חקלאות, בנקאות וחינוך:
"The lives of people in poor countries will improve faster in the next 15 years than at any other time in history thanks to breakthroughs in health, farming, banking, and education." (2016)
והנה כמה עצות ממני:
ללמוד מהקהילה הופתעתי לגלות כי יזמים רבים מניחים שהם מכירים את הבעיה וכשהם מדברים על המיזם שלהם הם קופצים לדבר על הפיתרון שלהם וכמה שהוא מוצלח – זה לא משכנע. כדי לדעת שהפתרון נכון צריך להכיר את השוק ואת האתגרים לעומק, והדרך הכי טובה להכיר את האתגרים היא לעשות מחקר ואז ללכת ולדבר עם האנשים שחיים את האתגר ביומיום שלהם.
להחשיב את הצוות הרפואי בתור קהל יעד זו אחת העצות הכי טובות שאני יכולה לתת למי שמגיע מתחום של מוצרים רפואיים ו/או שיקומיים. הצוות הרפואי ממליץ על המוצרים שלכם, ובהרבה מדינות מתפתחות הוא זה שגם מוכר אותם. אם אתם מייצרים מוצר אשר עונה על האתגרים של הצוות הרפואי כאילו שהם הלקוח שלכם, עליתם בכמה שלבים.
להתמקד בתחומים הבסיסיים התחומים הבסיסיים הם אוכל ומים, בריאות, ביגוד, מחסה וגישה למידע. במדינות מתפתחות כל היתר הוא מותרות, ומעבר לכניסה לתחום שיכול להציל חיים, יהיה לכם הרבה יותר קשה למכור מוצר שהוא לא צורך בסיסי כשההכנסה החודשית היא בממוצע 100$ לנפש.
מוצרים מוכוונים לקהל יעד בעולם המתפתח כדי לחדור לשווקים חדשים וגם כדי להכיר בכך שהרוב הגדול של אוכלוסיית העולם לא חשוף לעסק שלכם, אפשרי ומומלץ שהמוצר שלכם יעשה אדפטציה לצרכים וליכולות הכלכליות של אנשים במדינות עולם שלישי. חברות גדולות ותאגידים עושות כך בשנים האחרונות, וגם עסק קטן-בינוני שלא כבול במנגנונים איטיים ובדרכי הפצה יקרות יכול לעשות זאת.
להיות עסק חברתי זה לא אומר שאתם צריכים לצפות לרווח נמוך או להתנצל בפני אנשי עסקים. עשיית טוב והפקת רווחים יכולות ללכת יד ביד, גם וגם ולא "על חשבון". באירגונים כמו הבנק העולמי ועמותות גדולות יש תקציבי ענק המחכים בדיוק לעסקים כאלו, אם המטרה ראויה בעיניהם.
מרפאות ניידות במדינות מתפתחות לאנשים עם מוגבלויות אין נגישות לעיר ובתוך העיר, ובנוסף התחבורה יקרה. אני מאמינה במרפאות ניידות אשר מגיעות לאזורים הכפריים ועובדות על מודל כלכלי של תשלום חודשי. בקניה להרבה מהאנשים אין חשבונות בנק, אך הם מטעינים כסף על הטלפון הסלולרי, משלמים בשליחת הודעה וכך יכולים לשלם חשבון חודשי. במדינות מתפתחות צריך מרפאות ניידות אולי יותר מכל דבר אחר בתחום הבריאות.
עיצוב מכליל אחרון ונמצא הכי גבוה בסולם עיצוב מוצר/ עיצוב תעשייתי הוא עיצוב מכליל: פתרונות אשר מתאימים לכלל האוכלוסייה, עם או בלי מוגבלות. מניסיוני הדרך הטובה ביותר להתחיל לאתר אתגרים בתחום הוא לקחת פעולה יומיומית פשוטה כמו לבישת טישרט (T-shirt) ולפרק אותה לרשימת שלבים בתהליך: הוצאה מהארון, שלבי הלבישה, שלבי ההורדה, איחסון הבגד. במקביל עורכים רשימה של סוגי לקוחות: ילדים, נערים, בוגרים, מבוגרים, קשישים, נשים, גברים, אנשים עם מוגבלויות שונות ועוד – ואז מצליבים בין שתי הרשימות. אתם יכולים לגלות בעיות פשוטות כמו שאדם לקוי ראיה לא יודע מה הצבע של החולצה שהוא בוחר, או לשאול את עצמכם איך לובשים חולצה עם יד אחת, או באיזה חלק של הלבישה ילדים מתקשים במיוחד. הרבה מוצרים שהתחילו שכמוצרים לאנשים עם מוגבלויות הפכו למוצרים שכולנו נהנים מהם כמו הכוס שבתמונה שטובה לאנשים שסובלים מרעד או לכל אחד שמפחד שהקפה ישפך לו. עיצוב מכליל הוא זה שרלוונטי לכל העולם ולא רק למדינות מתפתחות או מפותחות. המסר החבוי של עיצוב מכליל הוא עוצמתי - הוא אומר שכולנו משפחה אחת.
אז ערב ראש השנה, אני רוצה לאחל לכולכם להיות מוצפים בנחשול גדול של אהבה ואכפתיות כלפי משפחת בני האדם, אשר אתם חלק חשוב ובר השפעה בתוכה. שנה טובה!
