תיכננו עבור המרכז השיקומי מוצר אטרקטיבי עם ערכים נהדרים: חברתי – מפני שהרווחים ממכירות המוצרים ילכו ישירות למשכורות החניכים, בר קיימא - מכיוון שהקופסא היא מוצר בפני עצמו וניתן להשתמש בה גם לאחר שהשתיל גדל והועבר לעציץ גדול יותר, שיקומי-טיפולי - כלומר גינון טיפולי, שיקום תעסוקתי, ואורגני - עציץ תבלין.
ביולי 2014, לפני שנה וחודש, התחלתי לעבוד עם מרכז עבודה שיקומי (מע"ש) לאנשים עם מוגבלויות שכליות באור יהודה. קשה לי לתאר את המקום המדהים הזה; המטפלים בעלי האנושיות יוצאת הדופן, הדאגה לכל סיטואציה קטנה כגדולה, התאמת תעסוקה ספציפית לכל אחד, ההדרכה בסבלנות בלתי נגמרת. החניכים עם האהבה והצחוק הגדול, המקבלים אותי כל שבוע עם חיוך צוהל, מידי פעם אני אפילו זוכה לצעקה "תמר הגיעה!" ולרוב עם הערות שונות ומעניינות: ״רזית.״ ״השמנת.״ "מה שלומך?" ״למה את לובשת מגפיים?״ ״איזה יפה את! איזה יפה היא?" "מה עושים היום?" "למה את לובשת את החולצה הזאת?" "מי את? מי זאת?" "גם היום צובעים?" "את באה איתנו לבריכה היום?"
כמו ברוב עבודות העיצוב, נדרש הרבה תכנון מקדים, ואני תמיד מנסה להגיע כמה שיותר מהר לעשייה עצמה כדי לבלות איתם זמן איכות. הם עושים לי טוב על הלב, כיף לי איתם. במיוחד מאתגרים אותי אלו שיושבים בפינה ולא ניגשים, אלו שלא עובדים, ואני מנסה לחשוב איך אני יכולה דרך היצירה לפתוח אותם לעשייה שתיתן להם סיפוק.
בשנה האחרונה ניסינו לייצר מספר מוצרים, הדרך הייתה ארוכה: בהתחלה ייצרנו בובות מפקקים: אספנו פקקי שעם ופקקי מתכת משומשים (כבר היה לי אוסף חלקי), וייצרנו בובות קטנות, שכל אחד יכול לצייר עליהן את ההבעה שירצה. בנוסף, ניתן להניע את הידיים והרגליים – וללקוח יש הרבה חופש לתת לדמויות כל פוזה והבעת פנים שירצה.
לבובות קראנו "בובות דוד", לאחר ששאלנו את החניך דוד איך לקרוא לבובות, והוא ענה "דוד".
מעבר לערך החברתי הברור, המשחקיות והכיף שבמוצר, הצלחנו לייצר מוצר ידידותי לסביבה וליצור בובות שברובן מחומרים ממוחזרים. הכנו חמישים אריזות של בובות, בכל אריזה 2 בובות או בובה עם גיטרת עץ קטנה שעשינו בחיתוך לייזר. התגובות היו מדהימות. כל הבובות נחטפו עוד לפני שהספקנו לפרסם אותן איפשהו, ורק מפה לאוזן. הבעיה הייתה שההרכבה של הבובות דרשה כישורי מוטוריקה עדינים מידי, והחניכים נתקלו בקושי בעת הייצור, שארך גם זמן ממושך מידי. החלטנו להמשיך לחפש.
הלכתי הביתה עם מטלה מאתגרת, מדליקה ומדאיגה: להביא רעיונות חדשים. ניסיתי לחשוב אילו ערכים חשובים שיהיו במוצר, מה חשוב למע"ש ומה חשוב לי. לאחר לא פחות מכ-15 סקיצות ורעיונות למוצרים, בחרנו רעיון אחד שהדליק את כולנו בשניות: עציץ תבלינים קטן המתמגנט למקרר. נזכרתי כי עוד כשלמדתי על עיצוב בר קיימא, נתקלתי ברעיון של צמחי תבלינים טריים במטבח, ומאז הייתה לי תשוקה לעצב גם כאלו. השילוב של ירק אורגני הגדל ישר לתוך הצלחת היה נראה לי נפלא, בריא, משמח.
מוצר אטרקטיבי זה אשר תיכננו עבור המרכז הוא בעל ערכים נהדרים: חברתי – מפני שהרווחים ממכירות המוצרים ילכו ישירות למשכורות החניכים, בר קיימא - מכיוון שהקופסא היא מוצר בפני עצמו וניתן להשתמש בה גם לאחר שהשתיל גדל והועבר לעציץ גדול יותר, שיקומי-טיפולי - כלומר גינון טיפולי, שיקום תעסוקתי, ואורגני - עציץ תבלין.
לאחר התאמת תהליך ההרכבה לחניכי מע"ש (בלי כלים חדים, סימון והכוונה לביצוע פעולה וכן הלאה), עברנו לייצור סקיצות בודדות ומשם לתכנון עבור ייצור שוטף. יחד עם מור, מנהלת המע"ש, אישה המהווה דוגמא לשילוב בין מקצועיות ודיוק יחד עם אכפתיות, אנושיות והוגנות, תיכננו לפרטים ובדקנו כל שלב בהרכבה, העבודה מול הספקים, האריזה, הטקסטים, הכל.
העבודה השוטפת בכיתות המע"ש יכולה להיות משמימה. היא כוללת פעולות כמו ספירת עשרה פקקים והכנסתם לשקית, הכנסת בלון לתוך בלון, הדבקת מדבקה על גבי מוצר וכדומה, לכן חלק מהחניכים חסרי מוטיבציה. האתגר הכי גדול שלי היה לעורר מוטיבציה אצל אלו שלא עובדים. האתגר השני הוא ליצור מוצר שיהיה מספיק אטרקטיבי כדי להגדיל את משכורות החניכים. שני האתגרים מתואמים: המשכורת נקבעת לפי התפוקה, והתפוקה עולה יחד עם המוטיבציה.
לפני חודש התחלנו בייצור, וכמה שמחה הציפה אותי. מרבית החניכים בכיתה בה אני עובדת נהרו אל השולחן כדי להשתתף בעשייה. יחד עם זמירה, המטפלת המדהימה, הם צבעו, הרכיבו, הדביקו, שייפו ומיינו. כאשר שככה ההמולה התחלתי לעבוד עם חניך או שניים בכל פעם. הגבות המורמות של המטפלות אשר גילו חניכים המפגינים כישורי צביעה חדשים היו סיפוק אדיר. במיוחד אני נוצרת בליבי את הבחור החירש-אילם אשר קם במפתיע ממושבו הקבוע ובא לצבוע איתי. למרות שהמזגן התקלקל באותו בוקר וקירר חלושות דווקא בסוף יולי, הבחור צבע איתי זמן ממושך, ובכל כמה דקות עצר והביט לכיווני כשהוא מנער את ידיו. זה היה סימן לתת לו נייר, ואחר כך לעצמי, לנגב את הזיעה ולהמשיך לעבוד. בחרנו בייצור לא מתפשר: ארבע שכבות בכל צד: שכבת בסיס, שתיים צבע ואחת לכה. מרבית החניכים מתברכים בצורך לצבוע את כל פני השטח ולהבטיח שלא יהיה אזור לא צבוע, כך שהתוצאה הייתה טובה.
בחודש האחרון ייצרנו לאט לאט, ותוך כדי בחינה ותיקונים של התהליך, 90 עציצים יפייפיים וצבעוניים ואנחנו מחכים לאריזות שעיצבנו והזמנו. בשבוע הבא החניכים יחלו בעבודת גינון מרפאת של שתילת וגידול עציצי תבלינים מכל מיני סוגים. ואיזה חג מתאים יותר מאשר לפתוח את המכירה הראשונה בט"ו בשבט?
מבטיחה לעדכן כשתיפתח המכירה. אני בינתיים סיפחתי שני עציצים מן הדוגמאות אלי, והמקרר בביתי מתהדר במהדורה ראשונה ומוגבלת של עציצי תבלינים מגנטיים. איזה כיף!
שנה טובה ומתוקה מסטודיו כסית.