אתן הגיבורות שלי

הגיבורות האמיתיות הן אלו שעובדות יום יום עם אנשים המתמודדים עם שיקום ועושות ככל שביכולתן להחזיר עצמאות ומסוגלות למטופליהן בסבלנות ואהבה.

כבר שנתיים לא כתבתי לבלוג, לשמחתי החברה שפתחתי התקדמה ואיתה עומס העבודה הלך וגדל.

החברה שייסדתי, כסית, מפתחת, מייצרת ומשווקת סדים אורטופדיים לאנשים עם פגיעות בידיים. שלושת השנים האחרונות היו עמוסות בעבודה עם השותף העסקי ועם הצוות המדהים שלי, עמוסות בטיסות לאזורים שונים בעולם (מינוס תקופת הקורונה) ובפעילות ייצור ושיווק נרחבות.

בחודשים האחרונים, בין סגר לסגר, הגענו למרפאות גדולות ברחבי הארץ וערכנו הדרכות להתאמת הסדים לצוותים רפואיים, אשר כללו בעיקר מרפאות בעיסוק. מהדרכה להדרכה הכרנו עוד ועוד מרפאות בעיסוק ואימנו אותן. ההדרכות נפרשו על פני ארבעה חודשים, כל הדרכה מספר שעות.

הרבה מתבלבלים בין עבודה של מרפאה בעיסוק לתחומים אחרים, ולכן אסביר בשפתי מהו המקצוע: מטרתה של מרפאה בעיסוק היא לאפשר לאדם להיות בתפקוד גבוה ככל הניתן. אם למשל אדם מתמודד עם מוגבלות פיזית, המרפאה יכולה להציע תרגילים יומיומיים, לבצע עם המטופל תרגילים במרפאה, להתאים לו אביזרי עזר כולל סדים וחבישות, התאמות בבית, ובאופן כללי לעבוד איתו על היומיום כך שיתאפר לו תפקוד בעבודה, בבית, בשעות הפנאי, בטיפול העצמי ועוד. אותו הדבר לגבי אנשים עם לקות חושית, לקות משולבת, אנשים לאחר תאונה בתקופת השיקום, אנשים עם קושי נפשי, קשישים ועוד.

כשאני חושבת על העבודה של מרפאה בעיסוק, אני קצת מצטערת שלא סיפרתי למרפאות שפגשתי בהדרכות בחודשים האחרונים שהן הגיבורות שלי. שבימים שאני פוגשת אנשים פחות טובים הידיעה שהן שם מחזיקה אותי באמונה שיש הרבה טוב בעולם, ושאני בסביבה טובה. שהגיבורות האמיתיות הן לא רק אלו שכותבים עליהן בעיתון או מפרסמים עליהן כתבה, הן אלו שפוגשות יום יום אנשים שחוו טראומה או מחלה, אנשים שמתמודדים יום יום עם חוסר מסוגלות וחוסר עצמאות ותסכול גדול, והן אלו שעושות ככל שביכולתן להחזיר אפילו טיפת עצמאות לאדם עם מגבלה. זו עבודה יומיומית שוחקת, קשה נפשית ופיזית, לא מתגמלת כלכלית, ואין בסוף היום קהל שעומד על הרגליים ומוחא כפיים. זו עבודה שנעשית בענווה, בכנות, במסירות ובאהבה.

המרפאה הראשונה שעבדתי איתה היא סוזנה שוסטרמן-רודמן, ואני עובדת איתה עד היום. סוזנה היום אחראית על הפן המקצועי של חומרי ההדרכה שלנו, משתתפת בישיבות הפיתוח, מדריכה מרפאים אחרים ואנשי צוות שלנו ומבצעת התאמות של סדים באופן פרטי. סוזנה לימדה אותי איך היא משלבת בין הרצוי לבין המצוי, וכמה זה חשוב להקשיב למטופל ולהבין מה משמח אותו. היא לימדה אותי מה זה שיקום ברצון, מתוך שמחה. מה זו מסירות של אשת מקצוע שהולכת יום יום לבצע את עבודתה בדיוק רב ובאכפתיות אינסופית, בלי לוותר לעצמה באף טיפול. ולא הרבה אנשים יודעים מי זו סוזנה וכמה היא נפלאה, אבל אני יודעת, והיא הגיבורה שלי.

יחד עם סוזנה פגשנו אנשים שרצו לחזור לבצע פעילות אהובה והרבה מטופלים שהיו צריכים סדים; בין אם זו ילדה עם שיתוק מוחין שהייתה צריכה סדים לשמירה על הידיים; או מוזיקאי שרצה לחזור לנגן; אדם שרצה לאכול בכוחות עצמו; אישה עם לקות ראיה שרצתה לבשל; אישה שמשתמשת רק ביד אחת ורצתה פתרונות במקומות שונים בבית; אישה שכתבה תזה והתקשתה להקליד; סקייטרית ששברה את היד ורצה משהו קל יותר מגבס או אישה ששברה את היד ורצתה סד שמתאים לבריכה; חייל שהיה צריך סד למרפק; גבר לאחר שבץ מוחי שהחלפנו לו את הסד הכבד לסד קל; ילד שנולד ללא אצבעות ביד אחת ורצה לנגן בגיטרה; ילד שהיה צריך סד לזרוע.. פגשנו המון אנשים בגילאים מגוונים וחלומות שונים. וככל שלמדתי ממנה וראיתי איך היא ניגשת למטופל, איך היא מחזיקה לילדה את היד, או מסבירה בסבלנות לצעיר איך לבצע תרגילים, בסבלנות ובאהבה, התמלאתי השראה והתפעלות.

במשך השנים עבדנו עם לא מעט מרפאות ומרפאים בעיסוק, ולמדתי להבין שאלו הן "האנשים שלי": כאלו שיודעות איך לגשת ללב הבעיה בלי פחד, שלא סופגות בולשיט, מאמות בלבוסטיות אמיתיות שאוהבות לצחוק ומקרינות אור לבן ורך על סביבתן.

אז אם פגשתן מרפאה בעיסוק במקרה? תגידו לה שהיא גיבורה, שהיא תדע שמישהו רואה את הרגעים הקטנים של החסד שהיא עושה עבור מטופליה מידי יום, כל יום, במשך עשרות שנים.

בתמונות למטה מקבץ מהכנסים וההדרכות שערכנו בחודשים האחרונים בארץ.